יום ראשון, 22 באפריל 2012

לטייל בארץ, להרגיש בחו"ל- טיול במרומי החרמון



בימים אלו, כשהאביב והפריחות נמצאים בעיצומם ברוב חלקי הארץ, במרומי החרמון, ממלכת הקור, הם רק בראשיתם.
בעונה זו, כשהטמפרטורות בגבהים מתחילות לעלות, מתעורר החרמון לחיים. זוהי העונה האידיאלית לטיול באיזור.


תצפית מפסגת הר סנאים צפונה

          
בטיולינו היום נעפיל מהיישוב הציורי נווה אטיב למרומי הר סנאים, שם נבקר בשרידי מקדש בן כ-2000 שנה ונצפה על האיזור כולו ממעוף הציפור.

תחילת המסלול בשער האחורי של היישוב נווה אטיב (שער מס' 4). בשער נפנה שמאלה ונחנה את הרכב ע"י בית הקברות של היישוב. מכאן נלך בשביל כ- 500 מ' לכיוון צפון מערב, עד שנפגוש את סימון השבילים האדום, שיוביל אותנו אל הר סנאים.
השביל עולה במתינות. משמאלנו נפרשים נופי עמק החולה. מבצר נמרוד למרגלותינו. ריח משכר של פריחת הקידה השעירה, נישא באוויר. ושקט... שקט שאפשר לשמוע.

כי זהו אחד היתרונות הגדולים במרומי החרמון: אין כאן המוני אדם, וגם לא סימני אדם. זוהי עדיין "ארץ בראשית" והמטיילים באיזור מקפידים לכבדה.

לאחר הליכה של כ-2 ק"מ נגיע לבריכת חפור. בריכת אגירה בנויה אבן, שנבנתה ע"י הסורים, לשימוש חקלאי. למרות שהקיר המקיף אותה נפרץ בחלקו, הבריכה מכילה מים בעונה זו של השנה.

בריכת חפור


נשב על שפת הבריכה, בצל העצים ונהנה מהטבע ומהשקט שסביבנו.
לאחר מנוחה קצרה, נמשיך עוד מעט במעלה השביל, עד למפגש עם סימון שבילים שחור.
נפנה שמאלה בעקבות הסימון השחור ונטפס אל הר סנאים. לאחר כ- 500 מ' נגיע לשרידי מקדש אלילי עתיק. המקדש נבנה ע"י היטורים, שבטים שמוצאם מאיזור הטרכון שבסוריה.

בימי התפוררות הממלכה היוונית- סלווקית הקימו היטורים ממלכה עצמאית, שהשתרעה על פני שטחים בגליל ובגולן של ימינו ועל חלק משטחה של לבנון. במקום ניתן להבחין בחלק מרצפת המקדש, בחלקי עמודים וכותרות ובחורבות בית בד.



שרידי המקדש היטורי בהר סנאים

נראה כי היטורים ידעו להעריך את יופיו ועוצמתו של המקום ולכן בחרו להקים פה מקדש לאליהם.  
מהמקדש נמשיך עוד מעט במעלה ההר (ללא סימון) עד שנגיע לפסגה, שגובהה 1164 מ'.

מכאן נשקיף אל המתלול של נחל שיאון, הזורם למרגלותינו, אל הר כחל שמימיננו, אל כתף שיאון המתנשאת מולנו ואל הר הבתרים, המהווה חלק ממנה. איזור שיד אדם כמעט ולא ניכרת בו. ננשום אוויר פסגות ונרגיש, לבדנו, על גג העולם.


תצפית מהר סנאים דרומה

נשוב לרכב בדרך בה הגענו.

הערה: המסלול מחייב אישור מראש של צה"ל. טלפון לתיאום: 6969207- 04.

יום שני, 2 באפריל 2012

בתי כנסת עתיקים בגולן- לא רק לחובבי ארכיאולוגיה


אם להודות על האמת, אנחנו דווקא חובבי ארכיאולוגיה. אנחנו אוהבים לגלות את הסיפור שמאחורי האבנים,להעמיד אותן על מקומן בעיני רוחנו ולדמיין את החיים במקום בתקופות אחרות.
אבל גם אם אינכם חובבי ארכיאולוגיה, אני בטוחה שתמצאו עניין בסיורנו, בין בתי כנסת עתיקים ופחות מוכרים בגולן.
בעונה זו של השנה,כשהירוק הוא ירוק מתמיד, כל יציאה לטבע היא חוויה.
אם תוסיפו לכך את העובדה שבתי כנסת הוקמו במקומות ישוב ומקומות ישוב הוקמו בעת העתיקה, בדרך כלל, על יד מקור מים, הרי ברור לכם, שגם מים זורמים נפגוש בסיורנו.
נפלא לערוך את הסיור בחורף ובאביב, אך הוא מתאים לכל עונות השנה.

בית הכנסת בעין נשוט
                                                   
נתחיל את סיורנו בבית הכנסת עין נשוט, על יד המושבה קדמת צבי, במרכז רמת הגולן.

אבל לפני כן, כמה מילות רקע:

בשנת 70 לספירה, לאחר חורבן בית המקדש וירושלים, עבר מרכז החיים היהודיים מירושלים לגליל.
גם בגולן, הוקמו בתקופה זו יישובים יהודיים (כ-25 יישובים יהודיים התקיימו בגולן בתקופת התלמוד).במאה ה-3 לספירה, הוחל בהקמת בתי כנסת ביישובים יהודיים בגליל ובגולן. אלו נועדו לשמש מרכזים רוחניים במקום בית המקדש שחרב.
בתי כנסת גדולים נתגלו בקצרין העתיקה, באום אל קנאטיר ובגמלא (בית הכנסת הזה נבנה עוד כשבית המקדש היה קיים והוא נחשב הקדום ביותר בעולם).
את סיורנו נקדיש, כאמור, לשני בתי כנסת קטנים יותר ופחות מוכרים.  

בית הכנסת בעין נשוט
בית הכנסת נקרא על שם המעיין הסמוך לו, עין נשוט, הנובע בקרבת גדתו  נחל המשושים.
שמו המקורי של בית הכנסת ושל היישוב הקדום בו נבנה, לא נשתמרו.
בית הכנסת הזה הוא הקטן ביותר מבין בתי הכנסת שנחפרו בגולן, אך נחשב למפואר מכולם.
הוא מתוארך לתקופת התלמוד, בין המאות ה-4-6 לספירה. המקום נעזב, ככל הנראה, לפני התקופה הערבית, בשל מגיפת דבר שפרצה באיזור.
באתר ניתן לראות את אולם התפילה, מספר עמודים מעוטרים, ואת מקומות הישיבה של הקהל. פתחו של בית הכנסת פונה דרומה, לכיוון ירושלים.
במקום נתגלו מספר כתובות בעברית אך הן אינן נמצאות באתר. חלק גדול מהאבנים שמשו
בשימוש משני את הכפרים הערביים שהוקמו בתקופות מאוחרות יותר.

סמוך לבית הכנסת נמצא באתרו בית בד מרשים, ששימש את היישוב.  

בית הבד בעין נשוט
                              
איך מגיעים?

נוסעים לכיוון המושבה קדמת צבי. חולפים על פני הכניסה למושבה וממשיכים דרומה (לכיוון קצרין) עוד כ-500 מטר. בצד שמאל של הכביש נראה חניה עם שילוט לעין נשוט. נחנה את הרכב, נרד לערוץ ונטפס ממנו לכיוון צפון מזרח עד שנבחין בהריסות בית הכנסת. (כ- 300 מטר מהחניה).

בית הכנסת בדיר עזיז

בית הכנסת נמצא סמוך למושב כנף.
בדומה לבית הכנסת של עין נשוט, גם כאן לא נשתמר שמו העתיק של המקום והוא נקרא על שם הכפר הסורי דיר עזיז שנבנה על חורבות בית הכנסת והיישוב העתיק.
בית הכנסת נבנה, ככל הנראה, במאה ה-4 לספירה ושימש כמרכז הרוחני והקהילתי של הקהילה היהודית שחיה במקום בתקופת התלמוד, בין המאות ה-4-8 לספירה. החוקרים עד משערים שחרב ברעידת אדמה בשנת 749 לספירה. נראה שחודש במאה ה-8 והיה בשימוש עד שנת 1000 לספירה.
בית הכנסת נבנה כמבנה בזיליקה עם אולם מרכזי, המחולק ל-3 חלקים, באמצעות שתי שורות עמודים. רעפים שנמצאו במקום מעידים כי המבנה היה בעל שתי קומות, ומעליו תקרת רעפים.  
בפינה השמאלית של המבנה ניתן להבחין שרידי בימה ששימשה כך משערים לארון הקודש, על הבימה נחקקה כתובת ביוונית שבה הופיע השם  "יהודה" וכן ציון שנים "290" , שציין על פי השערות החוקרים את מניין השנים לחורבן בית המקדש.
הכניסה הראשית לבית הכנסת היתה כנראה בצידו המערבי, שם שכנו רוב בתי היישוב הקדום.
כניסה נוספת, מפוארת פחות היתה בצידו הדרומי של המבנה.

ממערב לבית הכנסת נמצא בית בד מאותה תקופה.
למרגלות בית הכנסת נמצא המעיין, ששימש את היישוב הקדום.
כיום נאספים מי המעיין לבריכת איסוף מבטון ועודפיהם מוזרמים בצינור לבריכת בטון פתוחה, המשמשת לרחצה.

סביב לבריכה נטעו חורשה ובוסתן לזכרו של אשי נוביק ז"ל, חבר מושב כנף, שנפל במלחמת לבנון השנייה.
לאחר שסיירנו בבתי הכנסת, נוכל לרחוץ בבריכה וליהנות ממנוחה או מפיקניק בחורשה.

איך מגיעים?

ממשיכים מקדמת צבי לקצרין, חוצים את העיר וממשיכים מערבה עד צומת קצביה. פונים שמאלה וכעבור מספר קילומטרים ימינה, אל כביש 808. נוסעים דרומה על כביש 808 עד פנייה ימינה (מערבה) לכביש 869, המוביל אל היישובים כנף  ומעלה גמלא.

נוסעים כ-5 ק"מ על כביש 869 עד לפנייה שמאלה אל המושב כנף. מעט לפני שער הכניסה למושב, באיזור הרפתות והלולים, פונים שמאלה לדרך המסומנת בסימון שבילים שחור. נוסעים על הדרך עד שמגיעים אל רחבת החנייה של המעיין, ממנה עולים אל בית הכנסת העתיק.