קטיף הדובדבנים בגולן

באמצע חודש מאי, מתחילים הדובדבנים בגולן להבשיל. 40 הימים שמאמצע מאי עד סוף יוני הם ימי קטיף הדובדבנים באיזור.

הדובדבן הוא עץ הזקוק למנות קור רבות (כ-1000 שעות), בכדי להצמיח פרי ואיזור הגולן יכול בהחלט לספק לעץ את מנות הקור הנדרשות לו. השנה, כידוע, היה החורף קר מאד והודות לכך-יבול הדובדבנים רב במיוחד.

הדובדבן: יופי, טעם ובריאות

מראה אשכולות הפרי האדומים -כהים על העצים הוא מראה מלבב והטעם- מלבב עוד יותר:

מתוק- חמוץ, עסיסי ורך- הכל בנגיסה אחת.

בנוסף על יופיו וטעמו המשובח, מצטיין הדובדבן בתכונות ריפוי;

הדובדבן (בפרט הזן החמוץ) עשיר מאד בויטמין  Cהמסייע בחיזוק המערכת החיסונית.

לדובדבן תכולת אנתוציאנין גבוהה וככזה, הפרי ובעיקר, המיץ שלו, יעיל, יותר מאספירין לשיכוך כאבים, ללא תופעות הלוואי, כמובן.

הדובדבן מכיל גם קוורצטין, אנטי אוקסידנט, בעל תכונות נוגדות דלקת ואנטי סרטניות.

בנוסף, עשיר הפרי במלטונין, ההורמון האחראי על וויסות השינה. שתיית מיץ דובדבנים משפרת באופן משמעותי את האיכות ואת אורך הזמן של שנת הלילה ועשויה לסייע לסובלים מבעיות שינה.

ואם לא די בכל אלו, השילוב של מלטונין ואנטי אוקסידנטים המצויים בדובדבן, מאט את תהליך ההזדקנות.

אל מול שילוב כה מרשים של תכונות, אי אפשר להישאר אדיש. כדאי לרוץ מיד ולמלא את המקרר (והמקפיא), כי העונה קצרה מאד.
אפשר כמובן לקנות בסופר, אבל אין כמו דובדבנים טריים, שנקטפו הישר מן העץ ואין מקום מתאים מהגולן לקטיף דובדבנים.

שלושה אתרים מציעים קטיף עצמי של דובדבנים (וגם פירות אחרים, לפי העונה) בצפון הגולן:

בוסתן בראשית בגולן ,עין זיוון : 04-6993612, 050-7254912

מטעי מושב שעל:  8633143- 052, 04-6981651

מושב אודם:  050-8450962

מומלץ להתקשר ולברר שעות פתיחה ולא פחות חשוב, לשאול אם יש פרי על העצים, כי בימי השיא, הוא עלול להיגמר.

העונה בעיצומה, אתם מוזמנים!

טיול קיצי בשמורת נחל דן

החורף והאביב כבר מאחורינו, הטמפרטורות עולות בהתמדה, ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים מסלולי טיול רטובים או מסלולים בקרבת מקורות מים.

הטיול בשמורת נחל דן מתאים מאין כמוהו לימי ראשית הקיץ, כשהשמש עדיין רחמנית. זאת, בפרט אם אתם מתעניינים גם בממצאים הארכיאולוגיים המרשימים שנתגלו במקום, ובהם שער כנעני, בן 3,700 שנה! בשיא הקיץ, קשה יהיה יותר להתרחק מהצל ומהמים, בכדי לחזות בפלא.

פלג בשמורת דן

                                                          

השמורה משולטת ומסודרת לעילא ובכניסה- תקבלו מפה מפורטת. כל שנותר לכם הוא לבחור באחד מארבעת המסלולים המוצעים. המסלולים מצטלבים ומובן שאפשר גם לדלג ביניהם.

הטבילה במים מותרת בשמורה אך ורק בבריכת השכשוך, שבה המים צלולים, קרירים ורדודים.

בשאר חלקי השמורה ההליכה היא לצד המים הזורמים ומעליהם (בגשרי העץ) אבל גם כך היא מרעננת, הודות לצל שמטילים העצים גבוהי הצמרת ולמים הזורמים, המצננים את האוויר.

ההליכה במסלולי המעיינות (הקצר והארוך)- קלה. המסלולים מוצלים ויש בהם פינות חמד רבות.

אם מזג האוויר מאפשר זאת, אני ממליצה על בחירה במסלול המשולב, הכולל ביקור בדן העתיקה ובמצפור האלה וכן על ביקור בשער הכנעני, הכרוך בסטייה של כ-100 מ' מהמסלול, לכיוון מזרח.

בתל דן נחשפו שרידי עיר מן התקופה הכנענית הקדומה (אלף 3 לפנה"ס). בתקופה הכנענית התיכונה, הוקפה העיר סוללת עפר אדירה, שגובהה 10-15 מ', אשר הגנה על העיר במשך מאות שנים. בפינה הדרומית- מזרחית של החומה נתגלה שער, בגובה 7 מ', שנותר שלם לחלוטין ומשקופו בנוי בצורת קשת, מהקדומות ביותר בעולם. זהו "השער הכנעני", שנמצא ע"י הועדה המקצועית של או"נסקו כמתאים להיות אתר מורשת עולמי, אך ההכרזה עליו נדחית, בשל התנגדות מדינות הגוש הערבי. אמנם אין גישה לשער, שכן האיזור מגודר, אך מראה החומה המסיבית, הבנויה כולה עפר, אבן וחצץ והשער העתיק- מרשים מאד.

מהשער הכנעני נחזור מערבה ונבקר בעיר מן התקופה הישראלית (בית ראשון). מן העיר נותרה חומה רחבה, הבנויה אבני בזלת שחורות,לא מסותתות ומעליהן אבנים לבנות מסותתות מנטף נחלים.

מבנה השער מרשים מאד ומולו נמצא בסיס אפיריון וספסל, שם ישבו, אולי, זקני העיר ושופטיה.

שער העיר מהתקופה הישראלית

מחוץ לשער נתגלתה רחבה מרוצפת, ששימשה, כנראה, כבמת פולחן.

ממערך השערים נמשיך במסלול אל המתחם הפולחני. המתחם פעל במשך מאות שנים, החל מהתקופה הישראלית  (מאה 10 לפנה"ס) ועד התקופה הרומית.
במקום ניתן לראות את הבמה, את המזבח, מאגר מים עגול על ידו נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים וכן חדרי מזבחות ולשכות כוהנים.  

אחרי שהתחממנו כהלכה, בסיור הארכיאולוגי, נוכל לשוב לבריכת השכשוך ולהתרענן .

בין לבין, כדאי לעבור בחניון האלה, שם תוכלו להתחבק עם עץ אלה יפהפה, בן מאות שנים. לחיבוק עם עץ יש, כידוע, סגולות של ריפוי, הרגעה וחיזוק. ואם לא לחבק, לפחות לשבת בצלו הרחב עד מאד.

לחבק עץ- אלה אטלנטית בחניון האלה

                                        

לילדים שבחבורה, ניתן לרכוש חוברת חידות, הקשורה לשמורה. כל פותר גאה, יזכה לקבל סיכת "פקח צעיר" . בהצלחה.

לטייל בארץ, להרגיש בחו"ל- טיול במרומי החרמון

בימים אלו, כשהאביב והפריחות נמצאים בעיצומם ברוב חלקי הארץ, במרומי החרמון, ממלכת הקור, הם רק בראשיתם.

בעונה זו, כשהטמפרטורות בגבהים מתחילות לעלות, מתעורר החרמון לחיים. זוהי העונה האידיאלית לטיול באיזור.



תצפית מפסגת הר סנאים צפונה

          

בטיולינו היום נעפיל מהיישוב הציורי נווה אטיב למרומי הר סנאים, שם נבקר בשרידי מקדש בן כ-2000 שנה ונצפה על האיזור כולו ממעוף הציפור.

תחילת המסלול בשער האחורי של היישוב נווה אטיב (שער מס' 4). בשער נפנה שמאלה ונחנה את הרכב ע"י בית הקברות של היישוב. מכאן נלך בשביל כ- 500 מ' לכיוון צפון מערב, עד שנפגוש את סימון השבילים האדום, שיוביל אותנו אל הר סנאים.

השביל עולה במתינות. משמאלנו נפרשים נופי עמק החולה. מבצר נמרוד למרגלותינו. ריח משכר של פריחת הקידה השעירה, נישא באוויר. ושקט... שקט שאפשר לשמוע.

כי זהו אחד היתרונות הגדולים במרומי החרמון: אין כאן המוני אדם, וגם לא סימני אדם. זוהי עדיין "ארץ בראשית" והמטיילים באיזור מקפידים לכבדה.

לאחר הליכה של כ-2 ק"מ נגיע לבריכת חפור. בריכת אגירה בנויה אבן, שנבנתה ע"י הסורים, לשימוש חקלאי. למרות שהקיר המקיף אותה נפרץ בחלקו, הבריכה מכילה מים בעונה זו של השנה.

בריכת חפור

נשב על שפת הבריכה, בצל העצים ונהנה מהטבע ומהשקט שסביבנו.

לאחר מנוחה קצרה, נמשיך עוד מעט במעלה השביל, עד למפגש עם סימון שבילים שחור.
נפנה שמאלה בעקבות הסימון השחור ונטפס אל הר סנאים. לאחר כ- 500 מ' נגיע לשרידי מקדש אלילי עתיק. המקדש נבנה ע"י היטורים, שבטים שמוצאם מאיזור הטרכון שבסוריה.

בימי התפוררות הממלכה היוונית- סלווקית הקימו היטורים ממלכה עצמאית, שהשתרעה על פני שטחים בגליל ובגולן של ימינו ועל חלק משטחה של לבנון. במקום ניתן להבחין בחלק מרצפת המקדש, בחלקי עמודים וכותרות ובחורבות בית בד.

שרידי המקדש היטורי בהר סנאים

נראה כי היטורים ידעו להעריך את יופיו ועוצמתו של המקום ולכן בחרו להקים פה מקדש לאליהם.  

מהמקדש נמשיך עוד מעט במעלה ההר (ללא סימון) עד שנגיע לפסגה, שגובהה 1164 מ'.

מכאן נשקיף אל המתלול של נחל שיאון, הזורם למרגלותינו, אל הר כחל שמימיננו, אל כתף שיאון המתנשאת מולנו ואל הר הבתרים, המהווה חלק ממנה. איזור שיד אדם כמעט ולא ניכרת בו. ננשום אוויר פסגות ונרגיש, לבדנו, על גג העולם.



תצפית מהר סנאים דרומה

נשוב לרכב בדרך בה הגענו.

הערה: המסלול מחייב אישור מראש של צה"ל. טלפון לתיאום: 6969207- 04.

בתי כנסת עתיקים בגולן- לא רק לחובבי ארכיאולוגיה

אם להודות על האמת, אנחנו דווקא חובבי ארכיאולוגיה. אנחנו אוהבים לגלות את הסיפור שמאחורי האבנים,להעמיד אותן על מקומן בעיני רוחנו ולדמיין את החיים במקום בתקופות אחרות.

אבל גם אם אינכם חובבי ארכיאולוגיה, אני בטוחה שתמצאו עניין בסיורנו, בין בתי כנסת עתיקים ופחות מוכרים בגולן.
בעונה זו של השנה,כשהירוק הוא ירוק מתמיד, כל יציאה לטבע היא חוויה.

אם תוסיפו לכך את העובדה שבתי כנסת הוקמו במקומות ישוב ומקומות ישוב הוקמו בעת העתיקה, בדרך כלל, על יד מקור מים, הרי ברור לכם, שגם מים זורמים נפגוש בסיורנו.

נפלא לערוך את הסיור בחורף ובאביב, אך הוא מתאים לכל עונות השנה.

בית הכנסת בעין נשוט

                                                   

נתחיל את סיורנו בבית הכנסת עין נשוט, על יד המושבה קדמת צבי, במרכז רמת הגולן.

אבל לפני כן, כמה מילות רקע:

בשנת 70 לספירה, לאחר חורבן בית המקדש וירושלים, עבר מרכז החיים היהודיים מירושלים לגליל.

גם בגולן, הוקמו בתקופה זו יישובים יהודיים (כ-25 יישובים יהודיים התקיימו בגולן בתקופת התלמוד).במאה ה-3 לספירה, הוחל בהקמת בתי כנסת ביישובים יהודיים בגליל ובגולן. אלו נועדו לשמש מרכזים רוחניים במקום בית המקדש שחרב.
בתי כנסת גדולים נתגלו בקצרין העתיקה, באום אל קנאטיר ובגמלא (בית הכנסת הזה נבנה עוד כשבית המקדש היה קיים והוא נחשב הקדום ביותר בעולם).

את סיורנו נקדיש, כאמור, לשני בתי כנסת קטנים יותר ופחות מוכרים.  

בית הכנסת בעין נשוט

בית הכנסת נקרא על שם המעיין הסמוך לו, עין נשוט, הנובע בקרבת גדתו  נחל המשושים.

שמו המקורי של בית הכנסת ושל היישוב הקדום בו נבנה, לא נשתמרו.

בית הכנסת הזה הוא הקטן ביותר מבין בתי הכנסת שנחפרו בגולן, אך נחשב למפואר מכולם.
הוא מתוארך לתקופת התלמוד, בין המאות ה-4-6 לספירה. המקום נעזב, ככל הנראה, לפני התקופה הערבית, בשל מגיפת דבר שפרצה באיזור.

באתר ניתן לראות את אולם התפילה, מספר עמודים מעוטרים, ואת מקומות הישיבה של הקהל. פתחו של בית הכנסת פונה דרומה, לכיוון ירושלים.

במקום נתגלו מספר כתובות בעברית אך הן אינן נמצאות באתר. חלק גדול מהאבנים שמשו
בשימוש משני את הכפרים הערביים שהוקמו בתקופות מאוחרות יותר.

סמוך לבית הכנסת נמצא באתרו בית בד מרשים, ששימש את היישוב.  

בית הבד בעין נשוט

                              
איך מגיעים?

נוסעים לכיוון המושבה קדמת צבי. חולפים על פני הכניסה למושבה וממשיכים דרומה (לכיוון קצרין) עוד כ-500 מטר. בצד שמאל של הכביש נראה חניה עם שילוט לעין נשוט. נחנה את הרכב, נרד לערוץ ונטפס ממנו לכיוון צפון מזרח עד שנבחין בהריסות בית הכנסת. (כ- 300 מטר מהחניה).

בית הכנסת בדיר עזיז

בית הכנסת נמצא סמוך למושב כנף.

בדומה לבית הכנסת של עין נשוט, גם כאן לא נשתמר שמו העתיק של המקום והוא נקרא על שם הכפר הסורי דיר עזיז שנבנה על חורבות בית הכנסת והיישוב העתיק.

בית הכנסת נבנה, ככל הנראה, במאה ה-4 לספירה ושימש כמרכז הרוחני והקהילתי של הקהילה היהודית שחיה במקום בתקופת התלמוד, בין המאות ה-4-8 לספירה. החוקרים עד משערים שחרב ברעידת אדמה בשנת 749 לספירה. נראה שחודש במאה ה-8 והיה בשימוש עד שנת 1000 לספירה.

בית הכנסת נבנה כמבנה בזיליקה עם אולם מרכזי, המחולק ל-3 חלקים, באמצעות שתי שורות עמודים. רעפים שנמצאו במקום מעידים כי המבנה היה בעל שתי קומות, ומעליו תקרת רעפים.  

בפינה השמאלית של המבנה ניתן להבחין שרידי בימה ששימשה כך משערים לארון הקודש, על הבימה נחקקה כתובת ביוונית שבה הופיע השם  "יהודה" וכן ציון שנים "290" , שציין על פי השערות החוקרים את מניין השנים לחורבן בית המקדש.

הכניסה הראשית לבית הכנסת היתה כנראה בצידו המערבי, שם שכנו רוב בתי היישוב הקדום.
כניסה נוספת, מפוארת פחות היתה בצידו הדרומי של המבנה.

ממערב לבית הכנסת נמצא בית בד מאותה תקופה.

למרגלות בית הכנסת נמצא המעיין, ששימש את היישוב הקדום.

כיום נאספים מי המעיין לבריכת איסוף מבטון ועודפיהם מוזרמים בצינור לבריכת בטון פתוחה, המשמשת לרחצה.

סביב לבריכה נטעו חורשה ובוסתן לזכרו של אשי נוביק ז"ל, חבר מושב כנף, שנפל במלחמת לבנון השנייה.
לאחר שסיירנו בבתי הכנסת, נוכל לרחוץ בבריכה וליהנות ממנוחה או מפיקניק בחורשה.

איך מגיעים?

ממשיכים מקדמת צבי לקצרין, חוצים את העיר וממשיכים מערבה עד צומת קצביה. פונים שמאלה וכעבור מספר קילומטרים ימינה, אל כביש 808. נוסעים דרומה על כביש 808 עד פנייה ימינה (מערבה) לכביש 869, המוביל אל היישובים כנף  ומעלה גמלא.

נוסעים כ-5 ק"מ על כביש 869 עד לפנייה שמאלה אל המושב כנף. מעט לפני שער הכניסה למושב, באיזור הרפתות והלולים, פונים שמאלה לדרך המסומנת בסימון שבילים שחור. נוסעים על הדרך עד שמגיעים אל רחבת החנייה של המעיין, ממנה עולים אל בית הכנסת העתיק.

נחל עורבים- מפל ומצוק במרחק הליכה

    נחל עורבים זורם ממש בסמוך לוילה במצוק, מרחק של כ-20 דקות הליכה בלבד ממצוק עורבים.

    מסלול שיש בו זרימה חורפית מרשימה, מפל גבוה, ומצוק הצופה אל מרחבי עמק החולה.

    לחובבי האתגר ומיטיבי הלכת- יש בהמשך המסלול, גם קטע קניוני, עם סולמות וחבלים.

    במשך הקיץ ובתחילת החורף- הנחל יבש. נדרשים מספר חודשי גשם, עד שמתחילה בו הזרימה וזו נמשכת כחודשיים,  
    בדרך כלל בין החודשים ינואר ומרץ.

    בעונה זו, גדות הנחל והרמה שמעליו מתכסים עשב ירוק ופרחים: תחילה פורחות כאן הרקפות והכלניות. מאוחר יותר

    יפרחו התורמוסים, החוטמית הזיפנית והדרדר.

           

   

      אורך המסלול: קצר: כ- 4 ק"מ (או 2 ק"מ- לבוחרים לנסוע ברכב עד תחילת הנחל).

                         ארוך: כ-6 ק"מ.

      אופי המסלול: קווי. מסלול קצר: למשפחות.
                                מסלול ארוך: למיטבי לכת.

מפל מים לאורך המסלול

  המסלול הקצר: יוצאים בשער המזרחי של היישוב ופונים שמאלה, על הכביש המנדטורי המכונה :"ציר הנפט".
  כביש זה נסלל כדרך שירות לאורכו של צינור שהוביל נפט מערב הסעודית לנמל צידון. הצינור אינו פעיל כיום.  הדרך,לעומת זאת, עודנה פעילה, אך משובשת ויש לנסוע עליה בזהירות, אם רכבכם יקר לכם. הכביש עובר במקביל לקו המצוק, ומאפשר תצפית יפה לעבר החרמון, הר אודם, הרי הגליל ועמק החולה.
  לאורך הדרך, על תילי האבנים וסלעי הבזלת שמשמאלכם, תפגשו, בימים של שמש, משפחות של שפני סלע, היוצאות "לתפוס" קצת שמש ושלווה. בני אדם אינם גורמים לשפנים כל התרגשות. כשתסתכלו עליהם, הם ישיבו לכם מבט אדיש, מבלי לזוז ממקומם. אך אם יעבור באיזור בעל חיים טורף (כלב, שועל וכו'), ישמיעו השפנים צווחות אזהרה וייעלמו במהירות בין הסלעים.   

 הולכים על הכביש כקילומטר, עד שמגיעים לעיקול בכביש. משמאלכם תבחינו בסימון שבילים אדום (המעוניינים לקצר    

 את קטע ההליכה יכולים להגיע עם הרכב עד לעיקול) .
   עברו את הגדר ולכו בעקבות הסימון האדום.
   הדרך עוברת לאורך הנחל וחולפת על פני מספר מפלים קטנים.
   כעבור כ-800 מטר תגיעו למפל עורבים.
   כדאי להשקיף על המפל משפת המצוק. מלמעלה, ניתן לראות את שכבות הבזלת, עדות למספר התפרצויות געשיות שארעו

   באיזור.
  מולכם נפרשים נופי הגליל ועמק החולה במראה מרהיב.

על שפת המצוק

              מומלץ לרדת לתחתית המפל, לשבת מתחת לעץ התאנה ולצפות בזרימת המים.              הירידה תלולה למדי ואינה מומלצת בימי גשם.      

              מכאן, חזרו לרכב בדרך בה הגעתם.

מפל עורבים

   

 המסלול הארוך: הורידו רכב אחד לנקודת סיום המסלול, בכביש 959, בין אבני  דרך 1 ל-2. החנו בפתחו של שביל העפר המסומן אדום. לכאן תגיעו  בסוף המסלול.

 מתחתית המפל, המשיכו בעקבות הסימון האדום. הקניון הולך ונעשה צר     
 ובדרך תחצו מספר מפלים יבשים. בחלק מהם הותקנו יתדות, בכדי להקל את הירידה. בקטע זה, השביל עובר בערוץ הנחל, המשופע בסלעים ואבנים וההליכה בו אינה קלה. 

 בסיום הקטע הקניוני תגיעו לדרך עפר, היא דרך הפטרולים, שהוותה את   
 הגבול בין ישראל לסוריה, עד מלחמת יום הכיפורים. פנו שמאלה והמשיכו עוד כ-2 ק"מ עד לרכב.

חלקו התחתון של נחל עורבים

                                               

                                                                       

.

  

שלג ברמת הגולן

לאירוע הזה מחכים אצלנו כל השנה: יום של שלג ברמת הגולן; יום שבו מתכסים כל מרחבי צפון הגולן שלג לבן ורך.

יום שבו הטמפרטורות נמוכות מספיק, על מנת לאפשר לשלג להצטבר ולהיערם ולהחזיק מעמד ליום או יומיים נוספים.

יום שבו המקומות המוכרים ביותר, כמו חצר הבית והרחוב, משתנים לבלי הכר, מקבלים עיצוב חדש לחלוטין..לבן.

יום שאפשר לשמוע בו את השקט: אין ציוץ ציפורים, אין רעש מנועים, אפילו צעדי האנשים נבלעים בשלג.

שלג על יד אלרום

                                                    
                                                  

שלג בוילה במצוק

               

משניתנה "התראת שלג" מתחילה ציפייה דרוכה. מודדים את הטמפרטורה מדי כמה שעות ומחכים...מחכים.

אף פעם לא יודעים בדיוק מתי הוא יתחיל.

ואז, כשהוא מגיע סוף סוף, השמחה גדולה. הקטנים יוצאים להשתעשע בחוץ והגדולים- בעקבותיהם, שוכחים שגדלו.

גם הכלבים נראים שיכורים משמחה. נראה שהשלג מחבר את כולם לאיזושהיא שמחה פנימית אמיתית.

כזו היתה השבת האחרונה בגולן. וכל מי שלא היה- הפסיד.

   

הכל זורם- חורף בנחלי הגולן

חודשים ינואר- פברואר הם חודשי השיא של החורף בגולן. אלו הימים, להם אנחנו מחכים כל השנה.
האדמה, שרוותה מים בחודשים האחרונים אינה יכולה עוד להכילם. מי הגשמים זורמים עתה וממלאים  את ערוצי הנחלים. יוצרים זרימות מרשימות גם ביובלים נשכחים, שעמדו חרבים משך כל השנה, הופכים כל מדרגת סלע - למפל מים.
האדמה מצידה, כהוקרת תודה, מצמיחה עשב ירוק, שיחים ומינים רבים של פרחי חורף בכל פינה.
בעונה זו, כל מקום בגולן הופך לאתר טבע, ובפרט ערוצי הנחלים.

בשבת האחרונה יצאנו לטייל בחלקו העליון, הפחות מוכר של נחל יהודיה. המסלול מתחיל בסמוך לצומת המפלים והוא אינו מסומן בסימון שבילים.
לאחר הליכה קצרה בשביל בוצי, הגענו אל שפת הקניון של הנחל. גלישה קצרה במדרון, הביאה אותנו אל "ארץ אחרת": מפל מים עונתי, זורם בתוך מרבדים ירוקים, עצים עתיקים עומדים בשלכת, וסלעים ענקיים מצמיחים טחב רענן.

הטבע במלוא עוצמתו! יופי שקשה לתאר במילים!

(וכל זה, בערוץ צדדי של הנחל, הרבה לפני שמגיעים לתחתית הקניון).
זה הזמן, חברים, לצאת אל הטבע, אל הנחלים.

רכס בשנית-טיול טבע לכל המשפחה

שמורת רכס בשנית, בצפון הגולן, היא אחד ממקומות הטיול האהובים עלינו בעונות החורף והאביב.

הטיול בה משלב נקודות תצפית יפות על צפון הגולן, יער טבעי, עם מגוון גדול של עצים, פריחות נדירות, מרבדי עשב ירוקים,מעיין ואפילו סיפור היסטורי. יותר מזה, אנחנו לא צריכים.

המסלול נוח להליכה, רובו בירידה או במישור ולכן, מתאים גם לילדים קטנים, שיודעים ללכת.

אורך המסלול כ-3 ק"מ והוא אינו מעגלי, דבר שמחייב השארת רכב בנקודת הסיום. אם אין לכם שני כלי רכב או אם אינכם חובבי הליכה, תוכלו להחנות את הרכב בכניסה לשמורה, לטייל בה עד היכן שישאו אתכם רגליכם, ולחזור לרכב בדרך בה הגעתם.

בתחילת המסלול נוכל לערוך תצפית על האיזור. מפסגת הר חזק, עליו אנו נמצאים, נראה  את מרחבי הגולן ואת הרי הגליל. בצפון- מתנשא החרמון וממזרח- החורן, הנמצא בשטח סוריה.

 כדאי לשים לב למגוון עצי החורש, הגדלים בשמורה: אלון מצוי, אלון תולע, אלון התבור, אלה אטלנטית, אגס סורי ושזיף הדוב.

בינות לעצים נוכל למצוא פרחי בר נדירים: בסתיו-פורחות כאן החלמונית הגדולה וסתוונית התשבץ (עליהן סיפרנו באחד הפוסטים הקודמים). בחורף- יפרחו בשמורה אירוס הלבנון ואירוס החרמון ועמם כלניות ורקפות.

לאחר שהתרשמנו מהנוף ומהטבע שסביבנו, נתחיל לרדת מההר, בסימון השבילים הירוק. בדרך נחצה כרי עשב ירוקים, כמו אלה שרואים בסרטים.

כל מקום בדרך, הוא מקום נפלא לעצור, לנשום אוויר פסגות ולהתפעם מהיופי שסביבנו.

לאחר הליכה של כקילומטר, נחצה דרך עפר,  המובילה לאלוני הבשן.

נמשיך בהליכה עם השביל המסומן. לאורך הדרך נבחין בגדרות אבן, מעשה ידי אדם.

עוד כקילומטר וחצי של הליכה באחו הפתוח ואנו מגיעים אל המעיין ואל שרידי הכפר ג'וויזה, כפר צ'רקסי, שהוקם כאן במאה ה-19, אליו שייכות גם גדרות האבן, שחלפנו על פניהן קודם לכן.

בתקופת השלטון העות'מני, היה הגולן איזור ספר, הרחק ממרכזי השליטה של האימפריה, והיה נתון לשליטתם של שבטים בדואים וכנופיות שודדים. האימפריה העות'מנית קלטה את הצ'רקסים, שנמלטו מהקווקז בעקבות הכיבוש הרוסי, ויישבה
אותם בגולן, ע"מ לחזק את שליטתה באיזור.  בגולן הוקמו 13 מרכזים צ'רקסיים, הגדול שבהם היה בקונייטרה והשני בגודלו-בחושנייה. אחד הכפרים הוא ג'וויזה, ששרידים בודדים ממנו, לרבות בית המעיין, נותרו במקום.

לאחר מלחמת ששת הימים, פונו ונהרסו הכפרים הצ'רקסיים בגולן, אשר נותרו בשטח ישראל.

עוד הליכה קצרה מהמעיין ואנו מגיעים אל הרכב שמחכה לנו בנקודת הסיום.

אירוס הלבנון